מכירים את המעצבנים האלה, שלא משנה איפה הם נמצאים, הם צריכים להיות המסמר המרכזי באירוע?
אז הנה וידוי – אני מעצבן כזה. מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי מעצבן כזה…
נעים מאד, שמי אוהד, בן 38 נשוי למורן ואבא ללני. גרים על שפת פארק הירקון ברמת גן ואת סדרת הפוסטים הזו אני כותב בהמשכים – כי אנחנו צריכים להעסיק שד טזמני בן שנתיים וחצי בתקופת הקורונה ההזויה הזו…
נולדתי וגדלתי בראשון-לציון של שנות ה-80', למדתי בבי"ס העברי הראשון בעולם "חביב" ואח"כ תיכון עם בגרות במגמה ביולוגית-כימית. איך לא – הייתי במועצות תלמידים של החטיבה והתיכון וכבר בכיתה י' נבחרתי ליו"ר התיכון… עד כיתה מאוחרת יחסית למדתי ערבית וכנראה שהומלצתי למודיעין. כך, לאחר שעברתי את כל מבחני המיון לגלי צה"ל, פתאום מצאתי את עצמי משובץ למודיעין 8200. היות ולא למדתי ערבית אבל הנתונים היו טובים, הגעתי לתפקיד ע' קצין אג"ם של כל היחידה… ילד בן 18 על תקן קצין שלוחש לאוזנו של הכל יכול…
מי שלא יודע, מי שמתווה את פעילות הצבא זה חיל המודיעין. כל שאר חילות הרגלים, האויר, הים, הקשר וכו', כולם פועלים ע"פ תעדוף של חיל המודיעין ואגף המודיעין, ובתפקידי ניהלתי את הפעילות הזו של היחידה מול הצבא… השנים הללו (יציאה מלבנון, אירועי הר הבית וכד') היו מעניינות במיוחד למרות שהדברים המעניינים באמת לא הגיעו לתקשורת.
השנים חלפו והעדפתי שלא לצאת לקצונה ואף להקדים את השחרור בחודש כדי להתחיל מיד ללמוד ולא לבזבז זמן. התחלתי ללמוד במסלול משולב של משפטים ומנהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל.
כבר בשנה הראשונה נבחרתי לנציג ביה"ס למשפטים באגודת הסטודנטים, בשנה השנייה ליו"ר ביה"ס ובשנה השלישית ליו"ר אגודת הסטודנטים. את הלימודים פרסתי על 5.5 שנים לשני התארים יחד וכיהנתי כיו"ר אגודת הסטודנטים במשך 3 שנים ברצף. עד היום לא היה יו"ר בארץ שעקף את זה ?. בתקופה הזו כיהנתי גם כיו"ר פורום הסטודנטים למשפטים בישראל והשתתפתי באופן קבוע בישיבות עם שרי המשפטים דאז (והיו למיטב זכרוני שישה או יותר..), יו"ר פורום המכללות הלא-מתוקצבות בישראל וסגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית. בתקופה ההיא מתוקף תפקידי כיהנתי כחבר ועד מנהל ודירקטור באיסתא, דירקטור בחברת ביטוח, דירקטור במכללה למנהל ובחברות כלכליות. אגב, מכירים את פאנג'ויה?… ??
בין לבין הספקתי לטייל שלושה חודשים בהודו. זוכרים את אותו מעצבן מתחילת הפוסט? אז מה הסיכוי שאהיה בהודו ולא אפגוש את הדלאי לאמה? העובדה שמדובר בחתן פרס נובל לשלום, ראש הממשלה הגולה של טיבט ומנהיג הדת הבודהיסטית הנרדף בידי ממשלת סין, לא מנעה ממני מלפגוש אותו. פעמיים. הפעם השנייה היתה דווקא בישראל, יחד עם שמעון פרס ז"ל. במשרדנו תלויה התמונה המקורית עם ההקדשה האישית שקיבלתי ממנו.
בשנת 2008 התמודדתי למועצת העיר ראשל"צ. ראש הרשימה (חברי היקר ושותפי לדירה באותם ימים) הוא ראש העיר היום. שנה לאחר מכן התאגדנו כמה יו"רי אגודות סטודנטים, הקמנו מפלגה והתמודדנו לכנסת (תחפשו בויקיפדיה – מפלגת צבר). היום מספר 1 ברשימה הוא ח"כ ב"יש עתיד" ומספר 4 אולי אוטוטו שר… אני הייתי מספר 2.
שם סיימתי עם הפעילות הפוליטית (לפחות בנתיים…). פשוט העדפתי לפנות יותר זמן לפעילות אחרת, כזו שגם "מחזירה אהבה" בניגוד לפוליטיקה, ופיניתי את מלוא הזמן – לנדל"ן.
אי-שם ב-2008 מצאנו דירת-קרקע בבניין הצמוד לדירתנו השכורה, שעמדה למכירה. המחיר שלה היה 650,000 ₪ ל-72 מ"ר + חצר צמודה. בימים ההם זה לא היה ממש זול ותשואה של 5.2% לא ממש הלהיבה אותנו. שני חבר'ה שלא הבנו יותר מדיי, חוץ מפוליטיקה 😉
אפילו הגדלנו לעשות ולנצל קצת קשרים – חשבנו לשנות יעוד ולהשכיר את הדירה לגן ילדים… בלי הרבה השקעה יכולנו להגיע לתשואה של כמעט 15%(!) וזה אפילו היה אפשרי משפטית…
אני בכלל לא רוצה לתאר כמה שווה הדירה היום וכמה מזמן היינו מחזירים את ההשקעה, אבל בשורה התחתונה לא עשינו את העסקה. פחדנו, תירצנו לעצמנו תירוצים, הסברנו לעצמנו הסברים, ואז היא פשוט נמכרה… אז בעצם את הפעילות שלי בנדל"ן התחלתי בהפסד עוד לפני שבכלל הוצאתי שקל מהכיס. לא נורא, הרי אומרים שמי שלא מפסיד לא יכול להצליח נכון? "אז את ההפסד עשיתי כבר בהתחלה", ככה לפחות היה לי נוח לחשוב… האם זה נכון? נראה בהמשך!
מה יהיה כאן השבוע?
תכירו אותי יותר לעומק, הפוסט הבא כבר יהיה נדל"ני לגמרי. תשמעו על העסקה הכי חסרת סיכוי שהפכה אותי למי ומה שאני היום, תכירו את "אינווסטו" ואיך היא בכלל נולדה, תשמעו על הפעילויות שלנו ארה"ב ובכלל, תכירו את הקבוצה שלי.
ולמי שעדיין לא שם לב, גם הפודקאסט המעולה שצילמנו עם ליאור עלה השבוע, אז יש לכם ממש הרבה ממני…
מקווה שתהנו!
